Please reload

דור ה Z?

לפני כמה ימים ראיתי סרטון וידאו מעולה שדיבר על הילדים שלי, כלומר לא ממש על הילדים שלי אלא של כולנו. הילדים שנולדו עם המסכים, שעבורם כל אינטראקציה חברתית היא ברשתות החברתיות, שעבורם הדרך לדעת כמה הם אהובים היא מספר הלייקים שהם קיבלו, וכשכשעצוב להם הם מעלים סטטוס וליבם מתחמם כשכותבים להם מילים חמות ועושים הרבה לייקים.

 

לכאורה, זו ההתקדמות האבולוציונית של החיים, הרשת החברתית (כל אחת מהן - פייסבוק, יוטיוב, אינסטגרם ועוד) היא שלב התפתחותי נוסף של החיים. א ב ל, יש לרשת החברתית חסרונות גדולים... ברשת החברתית יש מקום לנקודות הקיצון של החיים (שמחה גדולה, הצלחה גדולה, כאב עצום, אובדן וכיו"ב) ומה עם החיים הרגילים?  היום יום האפור? הדרך... כל אלו נעלמים ברשת החברתית, הם לא מצטלמים טוב, הם לא נכתבים טוב, והם בעיקר לא מעניינים אף אחד. 

 

ומה הבעיה עם זה אתם שואלים? העניין הוא שהילדים שלנו לא לומדים שיש תהליך, שדברים לוקחים זמן, שלפעמים צריך לשאת את התסכול של הדרך כדי להגיע לתוצאה... שכדי להגיע לפסגה (כל פסגה, לא משנה איזו, אמיתית או מטאפורית) צריך להתאמץ, לוותר, למצוא מעקפים, להמתין, לתקן... ובסוף מגיעים (וגם זה לא תמיד...).

 

ולמה אני כותבת לכם את זה? כי כשהתחלתי עם הקופסא, נתתי אותה לבדיקה של פסיכולוג, והוא כתב על הקופסא שיש בה תהליך וש"המאמץ משתלם, ויחד איתו התחזקה בסנטימטר האופטימיות של הילד ביחס לעולם"  לא ממש יחסתי לזה חשיבות, זה החמיא לי וזהו. היום אני יודעת שזו בדיוק המהות של הקופסא, וזו גדולתה.

 

בקופסא אני מקפידה על התהליך, על היצירה מההתחלה ועד הסוף. ולהורים שאומרים לי שלילד שלהם אין סבלנות, אני אומרת אז תלמדו אותו, שבו איתו תראו לו את הדרך...  זה ישתלם לכולם.

 

 

 

להפעלות יצירתיות ומעשירות להורים וילדים - יחדיו,
מוזמנים להיכנס לחנות של 'הקופסא - זמן איכות להורים וילדים בטעם של פעם'

 

 

 

 

 

 

 

Please reload

ארכיון
Please reload

חיפוש לפי תגיות