אנחנו חיים בעולם בו על רוב הדברים כבר חשבו עבורנו, אם פעם בשביל להגיע ממקום למקום הינו פותחים מפה ומתכננים מסלול, היום אנחנו שואלים את וויז איך להגיע (ורצוי הכי מהר). אם פעם היינו עושים מסיבת יום הולדת לילד וטורחים על כל פרט ופרט, היום אנחנו מזמינים מפעיל...
אז מה כל כך רע בזה אתם שואלים? האמת שזה לא רע, בחלק מהדברים זה אפילו נהדר, לרוב זה חסכוני (בזמן וכסף) ומשחרר אותנו מדאגות מיותרות, ובאמת שיש לנו מספיק דאגות בלי שנוסיף...
אבל, בשיטה הזו, אנחנו גם מפסידים - את הדרך... את הלמידה של איך עושים, איך מתגברים על תסכול, איך ניגשים לבעיה ואיך פותרים אותה (על פתרון בעיות בפוסט אחר).
עכשיו - כשאני ממהרת לפגישה וויז זה פתרון מעולה!!! אבל אם אנחנו מטיילים הייתי רוצה דווקא את הדרכים הצדדיות, לראות פריחה, שווקים ואנשים... רואים את ההבדל?
ולענייני, דפי צביעה הם דרך נפלאה לתרגל שמירה על חוקיות - צביעה בצבעים שהוגדרו, לא לצאת מהקווים וכיו"ב... אבל דפי צביעה אינם ציור חופשי, הם אינם נותנים דרור לדמיון של הילד, ליצירתיות שלו - הם מכניסים אותו לתבנית - ותבניות מגבילות יש לנו בלי סוף, יש סביבנו מספיק גורמים שאומרים לנו איך לחשוב ומה לעשות.

יצירה היא בדיוק אותו הדבר, אם אנחנו קונים ערכה מוכנה שמישהו (בדרך כלל סיני)
כבר החליט עבורנו מה יצא בסוף, באילו צבעים זה יהיה ומה תהיה הדרך, אנחנו מתרגלים ביצוע הנחיות (ואם ההנחיות ברורות ועקבנו אחריהם נקבל את התוצאה) אבל יצירה כזו לא משאירה מקום לדמיון, ליצירתיות ולפתרון בעיות - ואלו "שרירים" שצריך לתרגל כמו כל שריר אחר. חפשו את אפשרויות היצירה שמכילות הנחיות טובות אבל משאירות מקום ליצירתיות והדמיון של הילד.
אז כשאתם בוחרים עבודות שתעשו עם הילדים בחופש, ובכלל, חישבו מה אתם רוצים לפתח? האם זה את היכולת לדמיין, לחקור, להמציא או את היכולת למלא הנחיות...
ואם בחרתם בדמיון והיצירתיות - היו מוכנים לקבל שהיצירה של הילד שלכם שונה מהותית ממה "שהיה אמור לצאת" - היא אישית שלו.
חופשה נעימה