סיפור קטן על יצירתיות (או שלא...)

באחד הימים אמרה המורה "היום נצייר ציור". 'איזה כיף!' חשב הילד הקטן. הוא אהב לצייר ציורים, הוא יכול לצייר ציורים מסוגים שונים - אריות ונמרים, רובוטים וחייזרים, רכבות וספינות. הוא הוציא את קופסת הצבעים שלו והתחיל לצייר בשמחה. אבל המורה אמרה, "חכה, זה עוד לא הזמן להתחיל!" והיא חיכתה עד שכול התלמידים יהיו מוכנים. "עכשיו", אמרה המורה, "אנחנו עומדים לצייר פרחים". 'טוב' חשב הילד הקטן. הוא אהב לצייר פרחים, והתחיל לצייר פרחים בכל הצורות והצבעים בכתום וכחול, בוורוד וסגול. אבל המורה אמרה "חכה, אני אראה לך איך". וצירה פרח אדום עם גבעול ירוק. "ברור?" שאלה המורה, "עכשיו אתם יכולים להתחיל". הילד הקטן הסתכל בפרח שציירה מורה שלו, ואז הוא הסתכל בפרח שהוא צייר. הוא אהב הפרח שלו יותר מאת הפרח שציירה המורה, אבל